החלטה בתיק בע"מ 9948/04

השופטת ע' ארבל:

1.       בקשה זו למתן רשות ערעור ענינה תובענה בנושא פיטורים על רקע סכסוך אישי בין בני זוג - האם מקומה של התובענה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, כטענת האשה, או בבית הדין לעבודה, כטענת הבעל? זו השאלה שבפנינו.

לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה ושמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך בפנינו, החלטנו לראות את הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולדון בה כערעור.

העובדות

2.       בשנת 1970 התקבלה המשיבה 1 (להלן - המשיבה או האשה) לעבודה בחברה שבבעלותו של המבקש. במהלך השנים התפתחו בין המבקש למשיבה קשרים אישיים שחרגו מיחסי עובד ומעביד, וביום 24.5.89 נישאו השניים. כעבור מספר שנים, לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגישה המשיבה ביום 6.2.02 תובענה למזונות ותובענה למתן סעד הצהרתי בענייני רכוש לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. המבקש הגיש, מצידו, ביום 9.3.03, תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האיזורי בחיפה.

3.       ביום 2.1.04 פיטר המבקש את המשיבה מעבודתה בחברה. הרקע לפיטורים שנוי במחלוקת בין המבקש למשיבה. לדברי המבקש בבקשתו, ביום 2.1.04 "נערך למשיבה שימוע כדין", בו הודיע לה כי "בהתחשב במצב הכלכלי של החברה והפסקת הפעילות בתחום עיסוקה בחברה, והפסקת פעילות חברת הניהול (בה עבדה המשיבה - ע.א.), בשנת 2002, והיות שהמשיבה לא השתלבה מאז בכל תפקיד אחר בחברה. לפיכך אין מקום להמשך העסקתה." מכתב רשמי מטעם החברה אודות הפיטורים נמסר לידי המשיבה ביום 7.1.03. לדברי המשיבה, הודעת המבקש על פיטוריה נעשתה כתגובה לכך שהמבקש נחקר על-ידי בא-כוחה בבית הדין הרבני שלושה ימים לפני כן. "השימוע" נערך ביום שישי, בביתם הפרטי, בשיחה שבין בעל ואשה. "המכתב הרשמי" שנמסר לה ביום 7.1.03 הונח על-ידי המבקש על הטלוויזיה בחדר השינה של בני הזוג.

           לדברי המבקש, הפיטורים לא היו קשורים כלל לסכסוך המשפחתי, בעוד שלדברי המשיבה, הפיטורים לא היו אלא נדבך נוסף בסכסוך העמוק שנתגלע בין בני הזוג.

ההליכים הקודמים

4.       ביום 12.1.04 הגישה המשיבה נגד המבקש והחברות שבבעלותו (הן המשיבות הפורמאליות 2- 12) בקשה לצו מניעה נגד ביצוע הפיטורים. בקשה זו הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בית המשפט (כב' השופטת א' מירז) החליט ביום 26.1.04 שאין לו סמכות לדון בבקשה, שכן הסמכות הייחודית לדון בפיטורים נתונה לבית הדין לעבודה. זאת, לאור הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), הקובע לאמור:

24. סמכות בית-דין אזורי

(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

5.       בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי נקודת המוצא לדיון בסוגיית הסמכות הינה בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, וכי סוגיה זו תוכרע בהתאם לתשובה שתינתן לשאלה האם מדובר בתובענה בין עובד למעביד שעילתה ביחסי עובד ומעביד. לא היתה מחלוקת כי בין המבקש למשיבה התקיימו יחסי עובד ומעביד. בית המשפט המשיך ובחן האם עילת התובענה נובעת מיחסי העבודה, וקבע כי עילת התובענה היתה פיטורי המשיבה ועילה זו נובעת מיחסי העבודה, ובלשון בית המשפט:

"סוגיית הפיטורים על סעדיה הנה נושא המשתייך מטבעו למכלול יחסי העבודה וקשור במישרין ליחסי עובד ומעביד ומשכך הסמכות הייחודית מסורה לבית הדין לעבודה."

          קביעה זו הסתמכה על דברי בית משפט זה בעניין גנאים (בג"צ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים נ' עבד-אל לטיף מואסי ואח', פ"ד לח(2) 29, 35 (להלן: פרשת גנאים), בו נקבע כי פיטורי עובדים שייכים לאותם נושאים המצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. משהסמכות הייחודית לדון בתובענה נתונה לבית הדין לעבודה, הסיק בית המשפט לענייני משפחה כי אין לו סמכות לדון בה והתובענה נדחתה.

6.       על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' פיזם), אשר קיבל את הערעור וקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות לדון בבקשה. זאת, לאור הוראות סעיפים 1(2), 1(2)(א) ו-3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה), הקובעים:

"1. הגדרות

בחוק זה, "עניני משפחה" - אחת מאלה:

 ...